השמן לא יופק אלא בעצירה
הדגשת בלעדיות זו של אופן הפקת השמן נועדה ללמד על שני עניינים, האחד חומרי והאחד מטפורי
חביב מכל על האדם מה שאסור עליו
אין היצר תאב אלא דבר האסור לו. אדם וחוה (בטרם יהיו בעולם בני אדם) לא עמדו בפיתוי והפֵרו את הטאבו הראשון
האדם ותהפוכות הזמן - או ימות האמיר או ימותו החמורים
מעשה באמיר שהעריץ שני חמורים שלו וביקש ללמדם קרוא וכתוב. הוא הכריז על פרס
טובה לא עשינו - הרע מנין הִגִיעַנו
פתגם קולע בתמציתו הנישא מפי אדם שיודע דבר או שניים על החיים
שמע בקול האנשים - ועשה מה שאתה רוצה
כי בתחבולות תעשה מלחמה והחיים הם מלחמת קיום מתמדת, גם במישור הפרטי. הנבון תחבולות יקנה כי התשועה ברוב יועץ
הוי מה רבו ידידיי כשכרמי נטף דבש - ואוי מה מעטו כשכרמי יבש
המלה דִבִּשׂ دبس עלולה להשתמע כמקבילה לדבש בעברית. זה הגיוני, אך דבש זה בערבית נקרא עַסַל
אחד זְקָנוֹ עולה באש, ושני - עליו לצלות קבּבּ מבקש
הזָקן במזרח, ולא רק בו, הוא סמל לכבודו ולמעמדו של האדם. במטפורה שלפנינו אדם אינו בא לעזרת זולתו
תזרע - תעקור זרע בן אדם - יעקור אותך
כל אשר תשקיע בזריעה - תזכה לקצור ולעקור יבול, האדמה לא תבגוד. זו דרכו של הטבע
על תאוות האדם להישגיות ונכסים: האדם - אין ממלא עינו זולת העפר
אחיקר בהתחננו לפני אלוהים שיעניק לו בן זכר, מנמק: אנא אלוהים! תנה לי בן זכר, והיה במותי ושם עפר על עיני
האדם בהול על ממונו: הנוטל ממונך - טול נשמתו
האדם בהול על ממונו. ויש שממונו חביב עליו מגופו .הדם הוא הנפש. הדמים הם כסף. וכך, כספו של אדם הוא כנפשו
הכספים - משחות מרפא
כי וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל (קהלת י'/19), גם מרפא לגוף ולנפש וגם כדי "למְשוׂח" ו"לשמן" "מפתחות" ותהליכים לקידום עניינים
העולם בפִּיתּוּת - לא בפטפוט
فت פַת - כאשר כוונתה בתשלום, כפי שהיה בימים עברו, כאשר היו מפותתים פתיתי כסף או זהב מגוש גדול ושוקלים אותם
העולם - במזוּמן ולא במה שהיה מִזְמן
משחק מבריק בהטיית מילים. מבט על העולם כחומר, כוחניות, כסף והישגיות - וקריאה למימוש גישה זו כתכלית, לאלתר ובלי בירבורים
הכסף מתיר קישור (מכנסי) השופט
ה"דִכֶּה" היא שׂרוך הקושר את המכנסיים סביב המותניים. עם התרתו - נותר השופט-הדיין במערומיו, ללא כבוד
תרנגול העשיר מטיל ביצים
הדימוי העל-טבעי במטפורה זו מתיישב עם חוק האנלוגיה הקובע שדומה משפיע בדומה. כך, כסף נמשך לכסף