כאשר נפלה עליהם רגיעה ליצרים לחשו שפתיה במקוטע: זה שיגעון, מה אלוהים עושה בי. איני יכולה יותר. אהבתי חזקה ממני

בפנים ניחוח ספרים וטבק. גלילי עשן מיתמרים לקמרונות. תנועת אדם, ארשת פנים של הבעלים, שיער שהאפיר

זה היה על אחד ההרים, על אחד ההרים של הכפר בית שבאב אשר בלבנון, כפר שנודע במורשת יציקת פעמוני כנסיות

ורק הקל-קר הלבן היה חמים, רחום, עליו נשענה סטלה. סטלה קראתיה. עמדה כל הלילה. נערה