"אין היצר תאב אלא דבר האסור לו" (תלמוד ירושלמי, יומא, ו', הלכה ד'). אדם וחוה (בטרם יהיו בעולם בני אדם) לא עמדו בפיתוי והפֵרו את הטאבו הראשון, אף שהיה אלוהי. בתשוקתם לַאסור חטאו את החטא הקדמון שעל פי האמונה שינה את גורל האנושות.
המשל שבכותרת הוא בערבית ספרותית וכזה שגור לצטטו דווקא. לא רק בזכות מקצבו ו"ניגונו" הפואטי, אלא גם מִהיותו מנוׂע פוטנציאלי להפגנת מבע כישוריו וזיכרונו של המדקלם אותו בפני אחרים.