אהלן וסהלן - זה לא מה שחשבתם
שתי מילים מהשגורות ביותר בשפה הערבית והברכה הערבית האולטימטיבית, ברכה שהרוב שוגים בפירושה וממילא ביישומה
הקבילני ואל תאכילני
פתגם תמציתי המדבר בעד עצמו. היותו שגור ונישא בפי כל, מצביע על כך שהוא מסימני תרבות המזרח. הפתגם מצטיין בחריזתו הקצרה
מה מתוק מדבש/מבקלאווה? - חומץ חינם
ראוי לציין שבערבית دبس דִבִּשׂ, מילה הזהה באותיותיה למילה העברית דבש, אינו דבש הדבורים. בשפה הערבית קיימת הבחנה
מילים טבולות בדבש
עַסַל عسل בערבית הוא שם ייחודי לדבש דבורים המאיר כזהב. ידוע בעמידותו ובשימוש בו לציפוי כחומר משמר
הדיבור - מחציתו אמת ומחציתו המלחה
כמו המלח העמיד והמשמר ש"נותן טעם" והוא רק תוסף - כך מנהג בני אדם ליפות ו"לתבלן" דבריהם בפני האחרים
יום דבש ויום בצל
הפשט העממי מתבסס על חוש הטעם ומתייחס למתיקות הדבש, אך מדובר כמובן גם בצבעו, שהוא סמל האור
האדמה הנמוכה שותה את מימיה ואת מֵי זולתה
המושגים ענווה וצניעות מעסיקים הרבה את הפרשנות המוסרית, החברתית והדתית. הנושא הוא מעמודי התווך של תרבות האדם
מי שנכנס בין הבצל לקליפתו - אין לו זולת ריחו
הפתגם נודף ריח של עבודת האדמה. הבצל בנוי כידוע שכבות שכבות וככל שסגריו נפתחים - ריחו יוצא החוצה. כך האדם הבוחש
המתן בסבלנות לבוסר – תאכלהו ענבים
על הסבלנות כסגולה למדים אנו מרוב הדתות והתרבויות. ענייננו במיוחד בדוגמה היפה המובאת במשל כאן
מי שאינו פוחד מאלוהים - פחד ממנו!
במקרא מופיעה יראת ה' כציווי אלוהי. באסלאם - מילה שפירושה כניעה או התמסרות מוחלטת לאל
הכנסייה הקרובה - אינה מרפאת
בימינו יש שישאלו מה לכנסייה ולמקצוע הרפואה. ואכן שורשי הריפוי היו מחוברים לאמונה כבר בתרבויות קדומות
השמן לא יופק אלא בעצירה
הדגשת בלעדיות זו של אופן הפקת השמן נועדה ללמד על שני עניינים, האחד חומרי והאחד מטפורי
חביב מכל על האדם מה שאסור עליו
אין היצר תאב אלא דבר האסור לו. אדם וחוה (בטרם יהיו בעולם בני אדם) לא עמדו בפיתוי והפֵרו את הטאבו הראשון
האדם ותהפוכות הזמן - או ימות האמיר או ימותו החמורים
מעשה באמיר שהעריץ שני חמורים שלו וביקש ללמדם קרוא וכתוב. הוא הכריז על פרס
טובה לא עשינו - הרע מנין הִגִיעַנו
פתגם קולע בתמציתו הנישא מפי אדם שיודע דבר או שניים על החיים