בימינו יש שישאלו מה לכנסייה ולמקצוע הרפואה. ואכן שורשי הריפוי היו מחוברים לאמונה כבר בתרבויות קדומות. אסקלפיוס המיתולוגי שהיה אֵל ולו מקדש ששימש גם מקום מרפא - הוא מן המפורסמות. במקרא אין מְרַפּא אלא האל, והרופא האדם הוא רק שליחו. במקרא מפורסם נחש הנחושת (נחושתן) שנעשה בידי משה, על פי ציווי אלוהי, וכל אדם שנשכו נחש או עקרב היה מביט בו ונרפא. הריפוי הנִסי היוצא לפועל על פי סמכות אלוהית קנה לו אחיזה בנפש האדם. בדומה לייחוס רפואה על ידי האל, קרבו האלהה לנחושתן כמרפֶּא; ולא פליאה שהיווה בעיניהם מושא עצמאי לסגידה דתית. ואכן, נתפרסם המלך חזקיהו בכך שהסיר את נחש הנחושת כדי להרחיקו מסגידה אלילית שכזו. בדפי ההיסטוריה כתוב: אף על פי שהנחושתן שהסיר נעשה בציווי אלוהי - "הודו לו".