האדם ותהפוכות הזמן - או ימות האמיר או ימותו החמורים
מעשה באמיר שהעריץ שני חמורים שלו וביקש ללמדם קרוא וכתוב. הוא הכריז על פרס
טובה לא עשינו - הרע מנין הִגִיעַנו
פתגם קולע בתמציתו הנישא מפי אדם שיודע דבר או שניים על החיים
שמע בקול האנשים - ועשה מה שאתה רוצה
כי בתחבולות תעשה מלחמה והחיים הם מלחמת קיום מתמדת, גם במישור הפרטי. הנבון תחבולות יקנה כי התשועה ברוב יועץ
הוי מה רבו ידידיי כשכרמי נטף דבש - ואוי מה מעטו כשכרמי יבש
המלה דִבִּשׂ دبس עלולה להשתמע כמקבילה לדבש בעברית. זה הגיוני, אך דבש זה בערבית נקרא עַסַל
אחד זְקָנוֹ עולה באש, ושני - עליו לצלות קבּבּ מבקש
הזָקן במזרח, ולא רק בו, הוא סמל לכבודו ולמעמדו של האדם. במטפורה שלפנינו אדם אינו בא לעזרת זולתו
תזרע - תעקור זרע בן אדם - יעקור אותך
כל אשר תשקיע בזריעה - תזכה לקצור ולעקור יבול, האדמה לא תבגוד. זו דרכו של הטבע
על תאוות האדם להישגיות ונכסים: האדם - אין ממלא עינו זולת העפר
אחיקר בהתחננו לפני אלוהים שיעניק לו בן זכר, מנמק: אנא אלוהים! תנה לי בן זכר, והיה במותי ושם עפר על עיני
האדם בהול על ממונו: הנוטל ממונך - טול נשמתו
האדם בהול על ממונו. ויש שממונו חביב עליו מגופו .הדם הוא הנפש. הדמים הם כסף. וכך, כספו של אדם הוא כנפשו
הכספים - משחות מרפא
כי וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל (קהלת י'/19), גם מרפא לגוף ולנפש וגם כדי "למְשוׂח" ו"לשמן" "מפתחות" ותהליכים לקידום עניינים
העולם בפִּיתּוּת - לא בפטפוט
فت פַת - כאשר כוונתה בתשלום, כפי שהיה בימים עברו, כאשר היו מפותתים פתיתי כסף או זהב מגוש גדול ושוקלים אותם