עַסַל عسل בערבית הוא שם ייחודי לדבש דבורים המאיר כזהב. ידוע בעמידותו ובשימוש בו לציפוי כחומר משמר

כמו המלח העמיד והמשמר ש"נותן טעם" והוא רק תוסף - כך מנהג בני אדם ליפות ו"לתבלן" דבריהם בפני האחרים

הפשט העממי מתבסס על חוש הטעם ומתייחס למתיקות הדבש, אך מדובר כמובן גם בצבעו, שהוא סמל האור

המושגים ענווה וצניעות מעסיקים הרבה את הפרשנות המוסרית, החברתית והדתית. הנושא הוא מעמודי התווך של תרבות האדם

הפתגם נודף ריח של עבודת האדמה. הבצל בנוי כידוע שכבות שכבות וככל שסגריו נפתחים - ריחו יוצא החוצה. כך האדם הבוחש

על הסבלנות כסגולה למדים אנו מרוב הדתות והתרבויות. ענייננו במיוחד בדוגמה היפה המובאת במשל כאן

במקרא מופיעה יראת ה' כציווי אלוהי. באסלאם - מילה שפירושה כניעה או התמסרות מוחלטת לאל

בימינו יש שישאלו מה לכנסייה ולמקצוע הרפואה. ואכן שורשי הריפוי היו מחוברים לאמונה כבר בתרבויות קדומות

הדגשת בלעדיות זו של אופן הפקת השמן נועדה ללמד על שני עניינים, האחד חומרי והאחד מטפורי

פתגם חכם, חידתי ומתומצת זה מצאתי בין דפי ספרו המרתק של רב-גונדר (בדימוס) לוי שאול. הוא שילב אותו כזיכרון בספר שכתב על חייו