בימים עברו החמאם - מורשת מהטורקים - היה היכל ההיגיינה, יְפי חדריו נודע לשם. היו ימים שנועדו לנשים ואחרים לגברים. ה"הליכה לחמאם" היתה אירוע חברתי נחשב, במיוחד בימים שלפני שמחות ויום טוב. הרחוקים הגיעו בצוותא בעגלות רתומות לסוסים (דיליג'נסים). לא אחת היו הנשים מלַוות הביקור בצהלולים - קריאות שמחה שבערבית נקראות: زغاليط זַעָ'אלִיט. באין צינורות וברזים - נקוו המים בבריכות. לאחר ההסתבנות היו המתרחצים שוטפים במים אותם נטלו בטַסִים. באובדן הטס - התחלפו הצהלולים בצעקות והשמחה באנדרלמוסיה מתסכלת, אווירה של אובדן שליטה.