לפני כיובל שנים נפלה על העיר פירנצה טרגדיה איומה. שיטפון אדיר פקד את נהר הארנו שעלה על גדותיו וסחף עמו נפש אדם, רכוש ואוצרות אמנות שאין להם תחליף. עם הזמן נודע כי גם קברה של סימונטה הנערצת נעלם.
להיות מאוהב זה להיות מכושף
סימונטה קטנאו דה וספוצ'י (1476-1453), נישאה בנעוריה למרקו וספוצ'י - קרוב משפחה של אמריגו וספוצ'י שעל שמו נקראת אמריקה - ובאה איתו לפירנצה בשיא תפארתו של הרנסנס. עם נתוניה החיצוניים ואישיותה הקורנת זינק כוכב תהילתה שזיכה אותה בכינוי: "לה בלה סימונטה" (la bella Simonetta), "סימונטה היפה".
על רכיבי התכשיט ומאפייניו הסימבוליים
קשה להלך על גשר "פּוׂנְטֶה וקְיוׂ" ("הגשר הישן") שמעל לנהר הארנו בפירנצה בלי להיזכר בדמותה ובאחרית גורלה. דמותה של סימונטה קנתה לה אחיזה בתודעה הקולקטיבית. היא לא רק מרחפת מעל גלריית ה"אופיצי", אלא גם מהדהדת בלב כל אמן המתמודד ביצירתו עם דמות האישה. דמותה עצמה מפכּה רעיונות מתדלקי יצירתיות, ובמיוחד שהפכה לקריטריון קאנוני שעל פיו נמדד היופי. התכשיט המצולם כאן נעשה כמחווה אלגורית לדמותה בחלוף יובל שנים להיעלמות קברה, כמסופר. הוא נועד להחיותה ולהנכיחה בזיכרון בשפת ההסמלה באמצעות חומרי היקר שמהם הוא עשוי. תכשיט כמצבה חיה לדמותה ותהילתה שימשיכו לרחף על פני פרפר ההיסטוריה.
אמנות התכשיט היא שפה. על כן מובן מאליו שהאינסטינקט והמחשבה כיוונו לשימוש בחומרים התואמים את רוח הרנסנס. חומרים רלוונטיים להתבשם בהם בריח התקופה ואווירתה האמנותית-תרבותית וברכיבים המרכיבים משמעות המפעילה את הדמיון ומהדהדים בנפש, שסמלים הם דרכה לתקשר עם העולם ועם עצמה.
למאמר המלא:
מן העיתונות - "ידיעות חיפה" 4.10.17
