לדמות שרלמן (קרל הגדול, 814-742) קיסר "האימפריה הרומית הקדושה" נרקמו אגדות רבות, רובן ממאות שנים אחרי מותו. פרקי ההיסטוריה של התקופה נשענים על בסיס מפוקפק ונתון לוויכוח. לא כן ניתן לומר ולהחיל כזאת על הכתר, שהוא נכס חומרי העמיד בפני פגעי הזמן, וטעון בעוצמה סמלית המקרינה מניפסטציה המסבירה ומספרת את עצמה בעיני כל רואיה וכמשקפת תודעה שהיא מעבר לזמן בני התקופה, למרות שעברו מאז יותר מ-1,000 שנים. התייחסותנו הרחבה לנושא נובעת משלושה נימוקים: האחד, על שום מקומו של שרלמן כדמות כריזמטית מעצבת וכמפיץ ומעצים את האתוס הדוידי העברי ומופלאותו בהיסטוריה. השני, על שום שדוד ודמויות המופת המופיעות איתו בכתר הן המעיין המחיה שבלעדיו לא יכלה הייתה הנצרות להיות אותה נצרות. השלישי, על שום שהכתר כתכשיט-על ומרשים ניתן, בניתוח רעיוני, להגדירו כאוצר תרבות.
למאמר המלא: