מגילת רות היא עונג מופלא. כמסמך מקראי הוא מוודענו לשני רעיונות מרכזיים, ושני אלה ממחישים ומגדירים לנו את מושג האהבה והרעות שהשתרשו כצמד מילים. האחד, הוא הסיפור שאין שני לו הדן ביחסי אהבה ורעוּת בין כלה לחמותה. הרעיון השני, שושלת היוחסין לדורותיה ממנה צמח דוד. מגילת רות מצטיינת, ולפחות לכאורה, בעניין אבסורדי אחד: שמות גיבוריה. כל האחרים הם סמלים חיים, נושמים ובועטים, המשקפים בפשטות את הטיפולוגיה של רוח הנפשות הפועלות בה.
למאמר המלא: