מחומר לרוח: "ויהי אור"
- הענבר כאור הנפש
הענבר נחשב בעת העתיקה לשכיית חמדה רבת ערך. מספיק לומר שתמורת פיסה קטנה ממנו אפשר היה לקנות עבד, ואולם מקורותיו היו תעלומה.
פליניוס הזקן, שהקדיש את הכרך ה-37 של "היסטוריה נטורליס" (67 לסה"נ) לאבני חן, מַקצה לענבר דיון החורג בממדיו מכל דיון באבן אחרת ואף נרחב יותר מן המובא על היהלום והאזמרגד, לסוגיהם, גם יחד.
הענבר - דימויו כ"אור שקפא"
- סגולתו הרפואית מכוח הכתוב המקראי
הענבר נקרא בשמו היווני אלקטרום Electrum שפירושו: המאיר, הזורח, כלומר השמש - זאת בשל שקיפותו וצבעו הזהוב-דבשי הבוהק. אני מציע לדמותו כ"אור שקפא". הדבש מעלה נוכחות של מתיקות, כך בפשט הכתוב המקראי וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת י"א/7) - הבא בלשון המלצה. "טוב" במשמע טוב לבריאות. מכאן היסק לשימוש הענבר על סגולותיו למרפא, לגבי כל מובן שניתן לחלץ מהצירוף "פאר תחת אפר".
למאמר המלא: