© כל הזכויות שמורות לאברהם אלישע

צפיות:

פנינים מהמשל הערבי

לצפייה ממכשיר נייד ולמאמר המלא לחץ כאן

חלק ראשון

תקציר:

 

أَحَبُّ شَيءٍ إلى الإنسان - ما مُنِعَا

אַחַבֻּ שַיְאֵן אִלָא (א)לאִנְסָאן - מָא מֻנִעָא

חביב מכל על האדם - מה שהוא מנוּע ממנו

"אין היצר תאב אלא דבר האסור לו" (תלמוד ירושלמי, יומא, ו', הלכה ד'). אדם וחוה (בטרם יהיו בעולם בני אדם) לא עמדו בפיתוי והפֵרו את הטאבו הראשון, אף שהיה אלוהי. בתשוקתם לַאסור חטאו את החטא הקדמון שעל פי האמונה שינה את גורל האנושות...

*

  رَأْسُ الحِكْمَة - مَخافَةُ الله

רָאשִׂ (א)לחִכְּמֶה - מַחָ'אפתִ אַללָּה

ראשית משפט - יראת האל

אמנם, משפט זה אינו מופיע בקוראן אך הוא מעוגן היטב במקרא. מלאכת השיפוט קרויה בערבית حِكْمَة חִכְּמֶה והיא זהה למילה חָכְמָה בעברית.

   *

الِّي ما بِخاف مِنْ أَلله - خاف مِنُّو!

אִלִּי מָא בִּחָ'אף מִן אַללָּה - חָ'אף מִנּוֹ!

מי שאינו פוחד מאלוהים - פְּחד ממנו!

במקרא מופיעה יראת ה' כציווי אלוהי (דברים ו'/13, שם, י'/12,20). באסלאם - מילה שפירושה כניעה או התמסרות מוחלטת לאל...

*

عَشَانَا سَمَك!

עַשָאנָא סַמַכּ!

(שתהא) סעודתנו דגים!

תגובה מגוננת שמקורה מקהילות יהודי מצרים על ידיעה מעציבה של אובדן, ברוח אמירת "לא עלינו" או "רחוק מאיתנו". מנטרה בעלת כוח מאגי כנגד הבשורה הקשה שנשמעה ומכוח שנהגתה על שפתיים באה לעולם. בסה"כ היא בת שתי מילים אך עוצמת תוכנה וסמליותה מעמידה אותה כאחד המשלים המבריקים בשפת המשל... 

*

إذا رْمِيْتُو بِالبحر - بْيِطْلَع وِسَمْكِة بْتِمُّو

אִדַ'א רמֵיתוֹ בִּ(א)לבַּחר -  בּיִטְלַע וּסַמְכֶּה בִּתִמּוֹ

(אף) אם תשליכהו לים - יצא ודג בפיו

המשל שגור ביותר ומיוחס לאדם שאפשר לסמוך על חריצותו, תושייתו ושפועלו יישא פרי. "דיַיג" בערבית נקרא צַיָּיד (صياد), כך גם בתלמוד (בבא קמא מ"ב, א'). כינוי זה מרחיב את המשמעות אל מעבר לדיִג בלבד...

*

  لمِّن بشيب الأسد ببعبصو الواويّة

לִמֶּן בִּשִיבִּ (א)לאַסַד בִּבַּעְבִּצוּ (א)לוָאוִיֶּה

כשהאריה מזדקן באים התנים ודוחפים לו אצבע לעכוז

  כאן מתגלה כוחו היצירתי של בעל הפתגם. האריה סר כוחו מעליו וראו מי מעיז פנים כנגדו עכשיו - חיה קטנה ועלובה שכל כוחה בשמה, וליתר דיוק באטימולוגיה של שמה...

*

 يا بموت الامير - يا بِموتو الحمير

יָא בִּמוּתִ (א)לְאַמִיר - יָא בִּמוּתוּ (א)לְחַמִיר

או ימות האמיר - או ימותו החמורים

 במקור: "או שימות החמור או שימות המלך". מעשה באמיר שהעריץ שני חמורים שלו וביקש ללמדם קרוא וכתוב. הוא הכריז על פרס שיינתן למי שיצליח לעשות זאת...

*

الِّي بِعوزِ الكلب - بِقول لُو: صَبَّحَك بالخير يا سيدي

אִלִּי בִּעוּזִ (א)לכַּלְבּ - בִּקוּל לוֹ: צַבַּّחַכּ בּ(א)לחֵ'יר יָא סִידִי

הנזקק לכלב - אומר לו: בוקר טוב לך אדוני

הכלב כנושא סטיגמה של חיה שפלה ובזויה. הנמשל כאן הוא: פקיד, או בעל שררה שכמקובל במזרח הוא מחניף לאלה שמעליו ורודה באלה שמתחתיו, או באלה הזקוקים לו...

למאמר המלא:

 

 

 

Please reload

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now